יש רגעים שבהם העבודה המשפטית יוצאת מגבולות משרד עורכי הדין ומגיעה עד למסדרונות הכנסת.
רק לפני זמן קצר מצאתי את עצמי בכנסת, נאבק למען הזכות של נפגעי פעולות האיבה לקבל ייצוג משפטי ראוי, מקצועי ואמיתי. זמן קצר לאחר מכן, מדינת ישראל מצאה את עצמה בעיצומה של מלחמה מול איראן — מלחמה שלצערנו גובה מאזרחי ישראל מחיר כבד בחיי אדם, בגוף, בנפש וברכוש.
המציאות הזאת מזכירה לנו פעם נוספת כי נפגע פעולת איבה אינו תמיד אדם שניתן לזהות מראש. לעיתים מדובר באזרח מן השורה שקם בבוקר לשגרת חייו, ובתוך רגע אחד מוצא את עצמו מתמודד עם פציעה, טראומה, אובדן, פגיעה כלכלית ומערכת בירוקרטית מורכבת שאינו מכיר.
באולמות הכנסת, יחד עם @iditamshalem, ביקשנו לתת קול לאנשים שלא תמיד מצליחים להשמיע את קולם בעצמם. לא פעלנו בשם מחנה פוליטי כזה או אחר, אלא בשם הצדק ובשם החובה להגן על מי שחייהם השתנו בעקבות פיגוע טרור או אירוע איבה.
כאשר משפחות שלמות מתפרקות, כאשר אדם מאבד את בריאותו, את יכולתו לעבוד או את תחושת הביטחון הבסיסית שלו — אסור למדינה להשאיר אותו לבד. בוודאי שלא כאשר עליו להתמודד מול ועדות רפואיות, מוסדות ממשלתיים, טפסים, הליכים משפטיים ומערכות שקשה להתנהל מולן ללא ידע וניסיון מקצועי.
ייצוג משפטי עבור נפגעי פעולות איבה אינו מותרות. הוא עשוי להיות ההבדל בין נפגע שמצליח לממש את זכויותיו ולקבל את הסיוע המגיע לו, לבין אדם שנשאר מאחור בגלל חוסר ידע, קושי נפשי או חוסר יכולת להתמודד לבדו עם המערכת.
לכן אני קורא לחברי הכנסת: אל תקדמו חקיקה שמחלישה את זכותם של נפגעי פעולות האיבה לקבל ייצוג משפטי הולם.
נפגעים אלה זקוקים לעורכי דין שיוכלו לעמוד לצדם, להציג את מצבם באופן מלא, להתמודד עם הבירוקרטיה ולהיאבק למען זכויותיהם. הם אינם זקוקים להצעות חוק שיגבילו את כוחם, יקשו עליהם לקבל סיוע או יותירו אותם לבדם ברגעים הקשים ביותר בחייהם.
דווקא בימים שבהם כולנו חווים יחד את הכאב, הפחד וחוסר הוודאות, מוטלת עלינו חובה מוסרית כחברה וכמדינה: להבטיח שאף נפגע לא יאבד, נוסף על כל מה שכבר נלקח ממנו, גם את זכותו להשמיע קול ולקבל ייצוג אמיתי.
תודה לחברת הכנסת @tali_gotliv, שהתנגדה להצעת החוק גם אל מול חבריה למושב והביעה עמדה ברורה בנושא.
נמשיך לפעול, להשמיע את קולם של הנפגעים ולהיאבק למען הזכויות המגיעות להם.
לא משאירים נפגעי פעולות איבה לבד מול המערכת.
עם ישראל חי 🇮🇱
